אזהרתו של יהוה אלוהים מגיעה לאנשי נינוה
יונה א' 1-2 ויהי, דבר-יהוה, אל-יונה בן-אֲמִתַּי, לאמֹר. קום לך אל-נינוה, העיר הגדולה – וקרא עליה: כי-עלתה רעתם, לפנָי.
יונה ג' ויהי דבר-יהוה אל-יונה, שנית לאמֹר. קום לך אל-נינוה, העיר הגדולה; וקרא אליה את-הקריאה, אשר אנֹכי דבר אליך. ויקם יונה, וילך אל-נינוה – כדבר יהוה; ונינוה, היתה עיר-גדולה לאלֹהים – מהלך, שלֹשת ימים. ויחל יונה לבוא בעיר, מהלך יום אחד; ויקרא, ויאמר, עוד ארבעים יום, ונינוה נהפכת. ויאמינו אנשי נינוה, באלֹהים; ויקראו-צום וילבשו שקים, מגדולם ועד-קטנם. ויגע הדבר, אל-מלך נינוה, ויקם מכסאו, ויעבר אדרתו מעליו; ויכס שק, וישב על-האפר. ויזעק, ויאמר בנינוה, מטעם המלך וגדֹליו, לאמֹר: האדם והבהמה הבקר והצאן, אל-יטעמו מאומה – אל-ירעו, ומים אל-ישתו. ויתכסו שקים, האדם והבהמה, ויקראו אל-אלֹהים, בחָזקה; וישֻׁבו, איש מדרכו הרעה, ומן-החמס, אשר בכפיהם. מי-יודע ישוב, ונִחם האלֹהים; ושב מחרון אפו, ולא נאבד. וירא האלֹהים את-מעשיהם, כי-שבו מדרכם הרעה; וינחם האלֹהים, על-הרעה אשר-דבר לעשות-להם – ולא עשה.
יונה ד' ויֵּרַע אל-יונה, רעה גדולה; ויחר, לו. ויתפלל אל-יהוה ויאמר, אנה יהוה הלוא-זה דברי עד-היותי על-אדמתי – על-כן קִדַּמְתי, לברֹח תרשישה: כי ידעתי, כי אתה אל-חנון ורחום, ארך אפַּים ורב-חסד, ונִחם על-הרעה. ועתה יהוה, קח-נא את-נפשי ממני: כי טוב מותי, מחיי. ויאמר יהוה, ההיטב חרה לך. ויצא יונה מן-העיר, וישב מקדם לעיר; ויעש לו שם סֻכה, וישב תחתיה בצל, עד אשר יראה, מה-יהיה בעיר. וימן יהוה-אלהים קיקיון ויעל מעל ליונה, להיות צל על-ראשו, להציל לו, מרעתו; וישמח יונה על-הקיקיון, שמחה גדולה. וימן האלהים תולעת, בעלות השחר למחרת; ותך את-הקיקיון, וייבש. ויהי כזרֹח השמש, וימן אלהים רוח קדים חרישית, ותך השמש על-ראש יונה, ויתעלף; וישאל את-נפשו, למות, ויאמר, טוב מותי מחיי. ויאמר אלהים אל-יונה, ההיטב חרה-לך על-הקיקיון; ויאמר, היטב חרה-לי עד-מות. ויאמר יהוה – אתה חסת על-הקיקיון, אשר לא-עמלת בו ולא גדלתו: שבן-לילה היה, ובן-לילה אבד. ואני לא אחוס, על-נינוה העיר הגדולה – אשר יש-בה הרבה משתים-עשרה רִבו אדם, אשר לא-ידע בין-ימינו לשמאלו, ובהמה, רבה.
על אף שאורכו של סיפור "ישועת נינוה על ידי אלוהים" קצר, הוא מאפשר לנו לזכות במבט חטוף על הצד האחר של טבעו הצודק של אלוהים. כדי להבין בדיוק מה כולל הצד הזה, עלינו לשוב לכתבי הקודש ולשוב ולהתבונן באחד ממעשיו של אלוהים.
…………
הבה נמשיך לקטע השני, הפרק השלישי בספר יונה: "ויחל יונה לבוא בעיר, מהלך יום אחד; ויקרא, ויאמר, עוד ארבעים יום, ונינוה נהפכת". אלה הם הדברים שאלוהים מסר ישירות ליונה, כדי שיאמר אותם לאנשי נינוה. כמו כן, הם כמובן הדברים שיהוה אלוהים ביקש לומר לאנשי נינוה. דברים אלה אומרים לאנשים כי אלוהים החל לתעב ולשנוא את אנשי העיר מפני שרעתם הגיעה לעיניו, ולכן הוא ביקש להשמיד את העיר הזו. אולם בטרם השמיד אלוהים את העיר, הוא הכריז הכרזה בפני אנשי נינוה, ובה-בעת נתן להם הזדמנות להתחרט על רעתם ולהתחיל מחדש. הזדמנות זו עתידה היתה להימשך ארבעים יום. במילים אחרות, אילו האנשים שבתוך העיר לא היו מתחרטים, מודים בחטאיהם ומשתטחים בפני יהוה אלוהים תוך ארבעים יום, היה אלוהים משמיד את העיר כפי שהשמיד את סדום. זה היה הדבר שיהוה אלוהים ביקש לומר לאנשי נינוה. ברור שלא היתה זו הכרזה פשוטה. היא לא רק ביטאה את כעסו של אלוהים, אלא ביטאה גם את עמדתו כלפי אנשי נינוה. יחד עם זאת, הכרזה פשוטה זו אף שימשה כאזהרה חמורה לאנשים החיים בתוך העיר. אזהרה זו אמרה להם כי מעשיהם הרעים זיכו אותם בשנאתו של יהוה אלוהים וכי מעשיהם הרעים יביאו אותם במהרה אל סף השמדתם. חייהם של כול אנשי נינוה היו אפוא בסכנה מיידית.
מתוך: בשורת מלכות השמיים
אמיתות רלוונטיות:אלוהים רואה את החרטה הכנה בעומק לבם של אנשי נינוה
0コメント